כל אחד מאיתנו בוודאי נחשף ליופי ולאסטתיקה היפנית, החל ממכשירי האלקטרוניקה של סוני אשר השפיעו רבות על סטיב ג'ובס כשאר עיצב את המק הראשון, ועוד רבות הדוגמאות כמו גני הזן וסידורי הפרחים ואפילו המראה של צלחת סושי יש בה מן האסטתי. מדינה כה מפותחת ברמה התעשייתית לא יכולה היתה לצמוח אלמלא היו בה אומנים רבי ידע ובזכותם הצליחו להרים את עצמם למעמד של מעצמה תעשייתית עולמית. תוך שמירה קפדנית על המסורת שלהם ועל המורשת האומנותית והאמנותית.
הנפחים היפנים אשר מייצרים את כלי העבודה לנגרות היפנית המסורתית הינם זן הולך ונכחד, אין בתי ספר למקצועות אלו, רק מי שגדל וחי תחת שרביטו של רב אומן יכול היה ללמוד את רזי הידע והסודות הכמוסים. בכוחים אפלוליים, הם יושבים על ברכיהם מכים בפטישים, נושמים את האדים העולים מן המתכות, שבים ומכים, מחממים, מסובבים, ומכים, ומסובבים וכן הלאה עד שלבסוף מתקבל מוצר שהור פרי של מאות ואלפי שנות ידע ונסיון, כלי שכל מילימטר בו מחושב כולל המשקל והחוזק.
אני רוצה להתחיל כאן סדרה של מאמרים בנושא ייצור הכלים היפניים, ואשבץ ברוב המקרים סרטונים אשר מראים את אופן היצור של הכלים הללו.
ג'נו: הפטיש היפני:
שימו לב לדיוק של פעולות הידיים, תוצאה של אלפי שנות נסיון מתומצטים לאלפית שניה של מכת פטיש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה