אין נגרות בישראל, זה השם שהחלטתי לתת לפתיחה של הבלוג הזה
אין עוררין על כך שבישראל "אין תרבות של נגרות", עקב היותה מדינה צעירה, אך מפותחת מבחינה טכנולוגית ומדעית ואשר השלטון שלה תמיד קידם את אלו לעומת המקצועות העממיים ו\או הידניים. כמובן שיש כאן נגרים וגם טובים, רובם מצויידים במיטב הטכנולוגיה. אנסה להבין מדוע בישראל אין מסורת תרבותית לעבודה בעץ, ונראה היכן נפלנו.
אני יליד 67, גדלתי בת"א וברומא, את היסודי סיימתי בביה"ס "מגן" שבמעוז אביב, בי"ס עממי ונעים, קטן ונחמד, אהבתי אותו מאוד, ובמיוחד אהבתי את הבקתה שבקצה הגינה, אני לא זוכר אם זאת היתה בקתה מעץ ,סביר שזה היה מבטון, שם הינו לומדים שעורי מלאכה, היו בבקתה הזאת שולחנות עבודה וריח של עץ, המכשיר החשמלי היחידי היתה מקדחה על מתקן לקידוח אנכי עם ידית שמורידה ומעלה את המקדחה, אותה זכו להפעיל רק התלמידים מהכיתות הבוגרות, אני לא זוכר את המורה בכלל בכלל וגם היצירות המופלאות הצטמצמו למדף קטן, מתקן לתבלינים, ועוד מדף קטן, הכל מדיקטים, ובכך הסתיים פרק הנגרות בחיי ילד תלאביבי באותם הימים.
ישראל לא שופעת בעצים, מה לעשות המחסור במים עשה כך שאין כאן יערות עד, וגם לא יערות ירוקים כפי שבאירופה, אי לכך העצים אצלנו הם כמו רוחות מקודשות שאין לנו רשות לגעת או לפגוע בהם (ראו ה"וואלס להגנת הטבע", אני לא מכיר דוגמה דומה לשיר הזה במדינה אחרת). רוב הרהיטים שנבנו או נבנים בארץ אינם בנויים מעצים מלאים או גושניים, אלה מסיבית או סנדוויץ (דיקטים! לצורך העניין) מצופים בשכבה דקה של עץ יוקרתי יותר שנקרא "פורניר" שדומה מאוד למילה "VENEER“ אשר מקנים לרהיט מראה גושני או אמיתי יותר, אך עין זהירה תבדיל בזה מיד ,שלא לדבר על פורמייקה שהיא תוצר תעשייתי מובהק ושבישראל זכתה להצלחה רבה עקב העמידות הגבוהה שלה.
חוץ מאקליפטוס וזית, אין ממש זן של עצים ארץ ישראליים או מצויים במידה שתאפשר כריתה מבוקרת או לא, ולכן רוב רובם של העצים שנמכרים במחסנים ברחבי הארץ הם עצים מיובאים, ולכן יקרים.
ישנו אספקט אחד שמטריד אותי יותר ויותר בכל שנה ושנה והוא הבזבוז העצום של עצים טובים שנלקחים לצורך בערה ביום אחד ומיוחד והוא ל"ג בעומר. נכון שרוב העצים שהילדים מוצאים ברחוב הם עצי אורן, קרשים למיניהם במצב משומש בדרך כלל, ובכל זאת לי כואב הלב על הבזבוז הרב שלא לדבר על הפגיעה הסביבתית של הבערה. אבל בעיני הדבר הגרוע ביותר הינו ההבנה הקולקטיבית הארץ ישראלית שאפשר ל"שרוף" עצים לשם חגיגה ולא לשם צורך ממשי, וזה מחלחל לתרבות שלנו ומותיר אותנו ללא תרבתו כל כבוד לעצים ולתוצרים שלהם.
בבלוג הזה אנסה לשים אור על אומנות העבודה בעץ עם הידים וכלי עבודה ידניים, כפי שבאנגליה, בקנדה ובארה"ב יש התעוררות חזקה ביותר, ותנועה הולכת וגדלה של אספנות ושימוש בכלי עבודה איכותיים.
בואו נצא לדרך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה